עיכוב הליכים שננקטו במסגרת תיק הוצל"פ נתניה

1.                  בתיק זה ניתן פסק דין בהיעדר הגנה ביום 2.11.06 (להלן: " פסק הדין").

2.                  הנתבעת הגישה שתי בקשות לביטול פסק הדין. בקשה אחת הוגשה ביום 28.12.06 והיא נדחתה בהתאם להחלטתו של כב' הרשם ש. ברוך מיום 19.4.07, תוך קביעה כי "התצהיר" שהוגש בתמיכה לבקשה - לאו תצהיר הוא, וכי הנתבעת נמנעה מפירוט סיכויי הגנתה.

בקשה שניה הוגשה ביום 13.5.07 והיא נדחתה בהתאם להחלטתו של כב' הרשם ש. ברוך מיום 21.6.07 כאשר בפעם הזאת ציין כב' הרשם כי הנתבעת "מטרידה" באופן הגשת בקשותיה. כב' הרשם פירט כי אף שלנתבעת טענות ראויות לכאורה, "היא עושה פחות או יותר כל טעות דיונית אפשרית", ואין לי אלא להסכים לסיפא זו.

3.                  בתאריך 13.8.07 הגישה הנתבעת בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק דין, בקשה - שלישית במספר - לביטול פסק הדין שניתן בהיעדר ובקשה לעיכוב הליכי הוצאה לפועל.

העובדות הצריכות לענין

4.                  התובע הינו אחיינה של הנתבעת. אם התובע - אחות הנתבעת, והנתבעת ירשו במשותף בשנת 1994 את בית אמן המנוחה ברח' הבנים 23 חולון (להלן: " הדירה"), כאשר כל אחת מהאחיות ירשה מחצית הדירה, ובהתאם נרשמו הזכויות בלשכת רשם המקרקעין.

5.                  מכתב התביעה עולה כי התובע ביקש לרכוש את חלקה של דודתו - הנתבעת - בדירה, ואכן, ביום 24.5.06 נחתם בין הצדדים זכרון דברים על פיו התחייבה לכאורה הנתבעת למכור לתובע את חלקה בדירה בהתאם לתנאים שפורטו בזכרון הדברים (להלן: " ההתחייבות הראשונה").

התחייבות זו לא מומשה, שכן לדברי התובע, התחמקה דודתו הנתבעת מחתימה על חוזה מכר, וביום 4.7.06 נחתם בין הצדדים זכרון דברים נוסף (להלן: " ההתחייבות השניה"), אשר גם על פיו התחייבה לכאורה הנתבעת למכור לתובע את חלקה בדירה, וגם הפעם נמנעה מחתימה על הסכם מכר, או אז הוגשה התובענה דנן, בגידרה עותר התובע לאכיפת הסכם המכר "ו/או פיצויים מוסכמים בגין הפרת הסכם".

6.                  כפי שציינתי, ניתן ביום 2.11.06 פסק הדין בהיעדר הגנה, ופסק דין זה הינו נשוא הבקשות לביטולו ולעיכוב הליכי ההוצאה לפועל בגינו.

7.                  מקריאת הבקשות שבתיק עולה לכאורה כי פרשת חייה של הנתבעת - המבקשת אינה קלה, מדובר באישה "מבוגרת וחולה" (סעיף 6 לתצהיר מיום 9.8.07), אשר היתה  שרויה במועדים הרלבנטים בסכסוך קשה עם בעלה, אשר אף המציא תצהיר והודה כי בשל ה"הסכסוך החמור" עם אשתו - המבקשת,  לא מסר לה את כתב התביעה, ומכאן קצרה הדרך למתן פסק הדין בתיק בהיעדר הגנה. ודוק: אם אכן נכונים דברי המבקשת ובעלה, כי אז ביטול פסק הדין מחויב מחובת הצדק, ואין מדובר בביטול בתוקף שיקול דעתו של בית המשפט.

8.                  לא זו אף זו, מכתב התביעה עולה כי הנתבעת - המבקשת, התחייבה לכאורה למכור לתובע את חלקה בדירה תמורת הסך 52,000 דולר, ובתצהיר מודה המבקשת כי התובע שילם לה סך של 2,000 ש"ח בלבד(!!!) על חשבון העסקה הצפויה, ומכח תשלום זה הוא אוחז בפסק דין לאכיפת הסכם המכר, ופיצוי בגין הפרתו. הייתכן???

9.                  אין ספק, כדברי כב' הרשם ש. ברוך, כי המבקשת עשתה את כל הטעויות הדיוניות האפשריות ואשר בגינם ניתן כנגדה פסק דין, ונשאלת השאלה האם יש "להעניש" בעל דין בגין רצף של טעויות פרוצדורליות הנובעות מהיעדר ייצוג משפטי, בנטילת רכושו? דומני כי "עונש" כזה אינו ראוי ובודאי שאינו מידתי.

10.              בעניין אשר בפני באות לכדי התנגשות שתי זכויות:

האחת - זכותו של בעל דין לסופיות הדיון בעניינו.

השניה - זכותו של בעל דין להישמע בבית המשפט.

האם ניתן לומר כי הזכות האחת נעלה על פני השניה? אינני יודעת לענות על שאלה זו, אולם דומני כי לא אטעה אם אקבע כי הזכות לסופיות הדיונים נוגעת יותר לנוחותו של בעל דין, בעוד שהזכות להשמע בבית המשפט הינה זכות בסיסית, מהותית ועקרונית העומדת בבסיס שיטת המשפט בישראל, ומשכך יש לייחס לה חשיבות יתר, ויפים לכך דברי המחבר ש. לוין בספרו " תורת הפרוצדורה האזרחית - מבוא ועקרונות יסוד" בקובעו:

"לדעתנו יש לכלול את ה"זכות" לביטולו של פסק דין שניתן על פי צו אחד במשפחת הזכויות המרכיבות את זכות הגישה לבית המשפט, שהפכה לזכות חוקתית. מכאן, שאם לא ניתנה לבעל דין הזדמנות לנצל את הזכות, שומה על בית המשפט לבטל את הפסק, בין אם הזדמנות זו לא ניתנה לו בגלל היעדר המצאה, ובין מחמת נימוקים אובייקטיביים או סובייקטיביים המצדיקים את ביטול הפסק..." (עמ' 204).

ודוק: אין בדברים אלו משום ביטול תקנות סדר הדין בדבר המועדים להגשת בקשה לביטול פסק דין, או הקלת ראש בעצם קיומם.

נהפוך הוא, סדרי הדין מהווים את אבן היסוד לכל שיטה משפטית, והתעלמות מהם תהפוך את שיטת המשפט לבוקה ומבולקה, דבר שאינני מעלה כמובן על דעתי. אלא מאי? קיימים מקרים נדירים ביותר שבהם תחושת הצדק שבקשה מעוררת בלב השופט הדן בה היא כל כך חזקה, עד שהוא יכול ליטול לעצמו היתר לחרוג מהכללים, [ראה ש. לוין תורת הפרוצדורה האזרחית - מבוא ועקרונות יסוד (תשנ"ט) סעיף 187 בעמ' 182; רע"א 9623/05 אבו קוטב נ' אגודת האבות המארוניטים ביפו (לא פורסם); רע"א 6858/06 מדינת ישראל נ' עטא אחמד אלקאדר אבו שאקיר (לא פורסם); רע"א 1697/06 האחים אמיר פאהימה מולזאדה נ' פולגת תעשיות בע"מ (לא פורסם)], ולעניות דעתי, המקרה שבפני הוא אחד מאותם מקרים נדירים. במה דברים אמורים? בשתי התחייבויות לכאוריות למכירת נכס מקרקעין, אשר לא קוימו, כאשר בשלב זה לא ברורות נסיבות מתן ההתחייבויות, וכן בעובדה שלא הוכחשה, שתמורת הממכר לא שולמה מעולם, למעט 2,000 ש"ח, ולמרות זאת, חומד המשיב את הממכר, בלא שיכבד את התחייבותו הוא, ובלא שישלם את תמורתו, עובדה שאיננה עומדת בדרכו ואינה מפריעה לו לפעול במסגרת לשכת ההוצאה לפועל למימוש "זכותו" על פי פסק דין שניתן בהיעדר הגנה, כאשר הן מתצהיר המבקשת והן מתצהיר בעלה עולה כי כתב התביעה לא הומצא מעולם כדין.